Space Radar

דף זה הוא תרגום מכונה של המקור באנגלית.

מסע מודרך

עד קצה היקום שאנחנו יכולים לראות

מעבר לקבוצה המקומית ולקוואזר, אל האור העתיק ביותר. ואז חזרה לכדור הארץ.

לפתוח את המסע: עד קצה היקום שאנחנו יכולים לראות

מתחילים בבית

הרוחב של הגלקסיה שלנו הוא בערך 87,000 שנות אור, ויש בה בין מאה לארבע מאות מיליארד כוכבים. כשמסתכלים עליה מבחוץ, כמו כאן, היא מודל: אף אחד מעולם לא יצא ממנה כדי להסתכל אחורה.

קבוצת הגלקסיות שלנו

ממרחק של שישה מיליון שנות אור, הגלקסיה שלנו ואנדרומדה הן שתי החברות הגדולות בקבוצה של יותר ממאה גלקסיות, רובן קטנות. המקום של כל אחת מהן נמדד; הצורות של הספירלות הגדולות הן מודלים.

הנפח המקומי

ממרחק של ארבעים מיליון שנות אור, הקבוצה שלנו היא גוש אחד בין שמונה מאות גלקסיות. רוב המרחקים שלהן נמדדו. הנקודות החלשות, האפורות-כחלחלות, הן רק הערכות: הכיוון שלהן ידוע, העומק שלהן לא.

הקוואזר TON 618

TON 618 הוא קוואזר: גז שבוער בעוצמה כשהוא נופל לתוך חור שחור של בערך ארבעים מיליארד שמשות. האור שלו יצא לפני 10.8 מיליארד שנה. מאז החלל נמתח, ולכן המפה מציירת אותו במקום שבו המודל שלנו של היקום שם אותו עכשיו: במרחק של בערך 18 מיליארד שנות אור.

איפה הגלקסיות הראשונות נמצאות היום

הטלסקופ James Webb ראה גלקסיות שהאור שלהן יצא כשהיקום היה בן בערך שלוש מאות מיליון שנה. הגלקסיות האלה נמצאות היום במרחק של בערך 34 מיליארד שנות אור, בכמה כתמים קטנים בשמיים שלנו. אף אחת מהן לא מצוירת במפה הזאת.

קרינת הרקע במיקרוגל

זה האור העתיק ביותר שיש, שיצא בערך 370,000 שנים אחרי המפץ הגדול. המפה שלו נמדדה: חללית של NASA מיפתה אותו על פני כל השמיים שלנו. הציור שלו על הכדור הזה, במקום שממנו האור יצא לדרך, הוא להמחשה; ממקום אחר הוא היה נראה אחרת.

הסוף של המפה הזאת

כמעט חמישים מיליארד שנות אור מכאן, המפה הזאת נגמרת. מה שאנחנו יכולים לראות נגמר מוקדם יותר, בערך 46 מיליארד שנות אור מאיתנו: לאור שרחוק יותר לא היה זמן להגיע אלינו. אין שום דבר שנמדד מעבר לזה, ולכן הפס הזה הוא להמחשה. החלל ממשיך; המבט שלנו עליו לא.

הכול מצויר במקום שבו הוא באמת נמצא, לפי מאגר הכוכבים HYG, הקטלוג OpenNGC והמסלולים של כוכבי הלכת עצמם (astronomy-engine).