דף זה הוא תרגום מכונה של המקור באנגלית.
מה חדש בגרסה 1.4.0
שמונה ערפיליות כקירות של גז זוהר, אבק וכוכבים
גרסה 1.4.0 הופכת שמונה תצלומים לקירות של גז שאפשר לטוס סביבם, ואומרת בכל כרטיס איזה חלק נמדד ואיזה חלק הוא מודל.
גרסה 1.4.0 · 30 באוקטובר 2026 · בערך 4 דקות

גרסה 1.4.0 מציירת שמונה ערפיליות פליטה בתלת-ממד, כקירות של גז זוהר עם אבק לפניהם וכוכבים ביניהם, במקום שבו המפה הראתה קודם תצלום שטוח: הלגונה, הטריפיד, הנשר עם העמודים שלה, אומגה, השושנה, קליפורניה, צפון אמריקה עם השקנאי, וכף החתול. גרסה 1.2.0 עשתה את אותו הדבר לאוריון ולטבעת. לשמונה האלה יש בונה משותף אחד, כך שכל ערפילית חדשה היא עמוד של מספרים ולא תוכנה חדשה.
מה רואים כשטסים פנימה
מכיוון כדור הארץ, כל ערפילית נראית בערך כמו בתצלום של טלסקופ. כשמסתובבים מהקו הזה, התמונה מפסיקה להיות תמונה. זזים 25 מעלות הצידה מהלגונה, מקרוב, והגז הבהיר מונח על קיר מעוקל, עם שקע מאחורי Herschel 36 ורצועה כהה שתלויה לפניו. הצביר NGC 6530 נמצא בצד הקרוב.
ערפילית הנשר היא חלל ריק בתוך ענן. הצביר NGC 6611 פער חור בענן שלה, והקיר הרחוק של החור הזה זוהר. עמודי הבריאה עומדים לפני הקיר כאבק, עם הקצוות שלהם לכיוון הצביר, ודווקא הצביר הוא מה ששוחק אותם.

ערפילית השושנה היא טבעת עבה: הרוחות של הצביר NGC 2244 רוקנו את המרכז של ענן דק, דמוי יריעה. היא מצוירת כקליפה שטוחה לאורך קו הראייה שלנו, והפנים הקרובות שלה נושאות 45% מהאור, כך שאפשר לראות דרך המרכז ולתוכה. כף החתול היא חמש בועות לאורך סיב כהה אחד, ולשלוש מהן יש כיפה קרובה. צפון אמריקה והשקנאי הם אזור אחד של גז זוהר סביב הכוכב Bajamar, שהענן הכהה LDN 935 שלפניו מחלק לשניים.

איך הצורה נבנתה
האור אמיתי, והוא מגיע מהתצלום. סקריפט מסיר את הכוכבים מכל תמונה ושומר את מה שנשאר כאור של הערפילית, ואז הכוכבים הבהירים חוזרים ככוכבים, במקומות ובבהירות ש-SIMBAD נותן. בארבע מתוך השמונה (הלגונה, הטריפיד, הנשר ואומגה) מונחת סביב הלב מפה חדה יותר של אותו תצלום, מתוך הקובץ הגדול שבארכיון.
הצורה היא שחזור. טלסקופים מודדים טוב מאוד את הכיוון של ערפילית ואת הבהירות שלה, ואת העומק שלה הם מודדים רע, ולכן כל צורה הולכת לפי מה שמאמרים אומרים על הערפילית הזאת: שלפוחית על הפנים הקרובות של ענן כהה בלגונה (Tothill ואחרים, 2008), בועה צעירה שרצועות אבק חוצות אותה בטריפיד (Lefloch ו-Cernicharo, 2000), חזית שנראית כמעט מהצד באומגה (Pellegrini ואחרים, 2007), רוח בתוך יריעה בשושנה (Wareing ואחרים, 2018). מהצד שלנו, המודל מראה בדיוק את האור של התצלום. כשמסובבים אותו, אותו אור מונח על הקירות המשוחזרים.
אותה גרסה מוציאה מהסצנה כל תצלום שטוח של ערפילית או של גלקסיה, כך שכל אובייקט הוא עכשיו שחזור בתלת-ממד, או זוהר רך בגודל שלו בקטלוג עד שיהיה לו שחזור. הכרטיס שומר את התצלום מאחורי “השווה עם התצלום”, ושם אפשר להעמיד אותו מול המודל.
למה זה היה קשה
לתמונה אחת יש נקודת מבט אחת, וקיר שנבנה ממנה נכון רק מהנקודה הזאת. ככל שמסתובבים יותר, המודל אומר יותר דברים שהתצלום אף פעם לא אמר. הכלל שחזית מוארת בהירה יותר איפה שהיא קרובה יותר נותן לקירות את התבליט שלהם, והוא כלל אצבע, לא מדידה. הקושי השני הוא הצד הקרוב. קליפה עם חזית מסתירה את הצד האחורי של עצמה, ולכן הכיפה הקרובה מקבלת חלק מהאור (35% בטריפיד, 45% בשושנה) כדי ששני הצדדים יישארו קריאים.
נמדד, משוחזר, להמחשה
- נמדד: הכיוון של כל ערפילית, המקומות, הבהירות והסוגים של הכוכבים המייננים שלה לפי SIMBAD, והאור שלה, מהתצלום.
- משוחזר: הקירות, הבועות והקליפות, כל אחד לפי המאמר ששמו מופיע בכרטיס שלו.
- להמחשה: כל עומק. האבק שלפני הלגונה מצויר 8 שנות אור לפניה, והענן הכהה שלפני צפון אמריקה 14, ואף אחד מהמספרים האלה לא נמדד. את העומק של קליפורניה לא מודד שום דבר; היא יריעה ארוכה ורדודה ש-Xi Persei מאיר, והכרטיס אומר את זה.
כל כרטיס גם אומר שאסטרונום עוד לא בדק את המודל.
איך לנסות
לפתוח את ערפילית הלגונה, לחכות שהטיסה תיגמר, ולגרור הצידה. משם, הנשר והשושנה מראות את שתי הצורות האחרות, החלל והקליפה.
תמונות ומקורות
צילומי מסך של Space Radar 1.4.0 (רישיון MIT) מתהליך העבודה look של הפרויקט, בדיקה heroes, חתוכים. האור מגיע מתצלומים של ESO, של מצפה Rubin ושל NOIRLab, וכל קרדיט מופיע בכרטיס שלו וב-CREDITS.md. את הערפיליות בנה Sara-Agent, הסוכן של הפרויקט, בשביל גרסה 1.4.0, והתצלומים הוצאו מהסצנה באותה גרסה.
עוד כתבות ארוכות
- RADARSAT-2, COSMO-SkyMed, GOSAT ועוד חמישה לוויינים שצופים בכדור הארץ, בצורות שלהם (גרסה 1.9.0)
- ארבעה עשר סימולטורים חדשים במעבדה: מסלולים, שעונים, כוכבים ואזור המגורים (גרסה 1.9.0)
- פאן, אטלס, היפריון ועוד שמונה מהירחים הקטנים של שבתאי, בצורות ש-Cassini מדדה (גרסה 1.9.0)
- רגעים: משימה שמתנגנת מחדש בתלת-ממד על שעון אחד (גרסה 1.5.0)
- ארוקות׳, קלאופטרה ועוד תשעה עולמות קטנים בצורות שלהם (גרסה 1.5.0)
- כוכבים בלי מרחק, 4,383 פולסרים והגלקסיה הרחוקה ביותר (גרסה 1.5.0)
- חורים שחורים בתלת-ממד, בגודל שמדד Event Horizon Telescope (גרסה 1.4.0)
- שישים חלליות נוספות עם צורה משלהן (גרסה 1.4.0)
- אוריון, הטבעת והערפיליות שאפשר לטוס לתוכן (גרסה 1.2.0)
- צבירים שאפשר לטוס לתוכם, וקצה מה שאנחנו יכולים לראות (גרסה 1.2.0)
- הירח בשמש נמוכה, הטבעות של הענקים ועמודי האדים (גרסה 1.2.0)
- חלליות שנראות כמו עצמן (גרסה 1.3.0)
- גלקסיות, השדרית והענן המגלני מתוך המספרים שלהן (גרסה 1.3.0)
- כל הכתבות הארוכות
מהיומן
Methanimine on Titan: ALMA Finds a Molecule Cassini Could Only Guess At
ALMA has detected methanimine (CH2NH) in the atmosphere of Saturn’s moon Titan, a step on the chemical road to amino acids. What was found and what it means.
Space Radar Video: Narrated Flights to the Moon, Voyager 1 and TRAPPIST-1
Watch Space Radar’s narrated space films, from the Moon to Voyager 1 and on to TRAPPIST-1, with chapters, full transcripts and a player that does not track you.
How the Night Sky Changes Over 10,000 Years, and How to Catch Algol Dimming
Do stars move? Watch proper motion and precession reshape the sky over 10,000 years, and learn when Algol dims, with 58 variable stars that follow the clock.
כל הסיפורים ביומן של Space Radar (באנגלית)