Space Radar

דף זה הוא תרגום מכונה של המקור באנגלית.

מה חדש בגרסה 1.2.0

צבירים שאפשר לטוס לתוכם, וקצה מה שאנחנו יכולים לראות

בגרסה 1.2.0 צבירים הפכו לכוכבים שאפשר לטוס ביניהם, ושני מסעות חדשים לוקחים את אותו רעיון עד קצה היקום שאנחנו יכולים לראות.

גרסה 1.2.0 · 27 באוקטובר 2026 · בערך 4 דקות

בתוך Omega Centauri: אלפי כוכבים בהרבה צבעים סביב ליבה בהירה.
בתוך Omega Centauri, במרחק 15,800 שנות אור: כל נקודה היא כוכב סביר אחד של מודל שנבנה לפי הגודל של הצביר בקטלוג.

צביר היה פעם כתם מרוח על המפה: זוהר עם תווית. גרסה 1.2.0 הפכה צבירים לכוכבים שאפשר לטוס ביניהם, ואז לקחה את אותו רעיון החוצה, לצבירי גלקסיות ולקצה של כל מה שאנחנו יכולים לראות. בדרך היא הוסיפה שני מסעות ודרך למצוא את הדרך הביתה. הנה מה שכל אחד מהם מצייר, ומה הוא רק מרמז.

צבירים כדוריים: מודל של הסוג

כל 33 הצבירים הכדוריים שבמפה מצוירים עכשיו ככוכבים. המספרים מגיעים מקטלוג אחד, הרשימה של Harris מ-1996: רדיוס הליבה של כל צביר ומידת הריכוז שלו, שיחד נותנים ליבה וקצה בשנות אור. הכוכבים ממוקמים לפי הנוסחה של King מ-1962 לאופן שבו כדור כזה מתדלדל, צפוף בליבה ודועך עד כלום בקצה.

מה שהמפה לא יודעת הוא איפה כל כוכב נמצא. לכן המקומות, מספר הכוכבים שמוצגים והבהירות שלהם הם מודל, שנגזר מהשם של הצביר כך שכל ביקור מצייר את אותם כוכבים. הצבעים הם להמחשה. נקודה היא “ענק סביר אחד”, אף פעם לא נציגה של אלף כוכבים, ולכן מבפנים, בשוליים, רואים מה היו יוצרים כל כך הרבה ענקים, ולא קיר של אור. הזוהר של הכוכבים החלשים יותר, שאף נקודה לא מייצגת, מעומעם בדיוק לפי האור שהנקודות מוסיפות.

טסים לתוך Omega Centauri, במרחק 15,800 שנות אור וברוחב של בערך 170, ונמצאים בתוך מודל של הסוג שלו. הכרטיס אומר “איך אנחנו יודעים: איור”.

צבירים פתוחים: הכוכבים שלהם עצמם

צבירים פתוחים הם סיפור אחר. בשביל 36 מהם המפה מציירת כוכבים אמיתיים: החברים ש-Gaia מדד, מתוך המפקד של Hunt ו-Reffert מ-2023, שנשמרו כשההסתברות שהם חברים בצביר היא לפחות חצי. בסך הכול 23,685 כוכבים. כל אחד שומר על הכיוון שנמדד לו בשמיים. העומק שלו מגיע מהפרלקסה שלו כשהיא מדויקת מספיק, ואחרת מהגרלה קבועה בתוך הגודל שנמדד לצביר; הנתונים אומרים מה מהשניים, כוכב אחרי כוכב. שום דבר לא זז: לא מצוירת תנועה עצמית.

כימה מהמפה: כמה כוכבים כחולים בהירים בתוך אובך.
כימה, במרחק 425 שנות אור: התצלום, והחברים של Gaia סביבו.

כימה, היאדות, צביר הכוורת וכימה הדרומית כבר היו שם, כי הכוכבים הבהירים ביותר שלהם נמצאים בקטלוג שמגיע עם המפה. הכוכבים החדשים ממלאים את החלשים יותר. לנתונים של Gaia יש רישיון לא מסחרי (CC BY-NC 3.0 IGO), ודף הקרדיטים אומר את זה.

צבירי גלקסיות ושני קוואזרים

צעד אחד החוצה, הצבירים Virgo, Coma, Fornax ו-Perseus מצוירים כנחילים של הגלקסיות שלהם: 3,596 גלקסיות, מטבלאות של VizieR ומ-Sloan Digital Sky Survey. איפה שהמרחק הממוצע של צביר נמדד לפי תנודות בבהירות פני השטח, כמו ב-Virgo וב-Fornax, נמדד גם הפיזור בעומק. ב-Coma וב-Perseus העומק ממודל לפי הפיזור בשמיים, “כי צביר הוא עגול”, והרשומה אומרת שזו הנחה.

צביר Coma: ענן של נקודות לבנות.
צביר Coma כנחיל של הגלקסיות החברות בו.

הקוואזרים 3C 273 ו-3C 279 מופיעים כנקודות בהירות במרחקים שלהם, לפי המודל האחד של היקום שבמפה: איפה שהמרחב נשא אותם מאז שהאור שלהם יצא לדרך, וזה לא אותו דבר כמו כמה זמן האור נסע.

שני מסעות

גרסה 1.2.0 הוסיפה שני מסעות מודרכים, לכל אחד קול, כתוביות, דף שיתוף ועותק שעובד בלי אינטרנט.

לאורך הקבוצה המקומית עוצר בשביל החלב כפי שהוא נראה מבחוץ (מודל: אף אחד לא יצא ממנו כדי להסתכל אחורה), בענן המגלני הגדול, בגלקסיית אנדרומדה, בגלקסיית המשולש, ואז בקבוצה המקומית בין 800 שכנים. עד קצה היקום שאנחנו יכולים לראות ממשיך מהסביבה המקומית אל הקוואזר TON 618, אל המקומות שבהם הגלקסיות הראשונות נמצאות עכשיו (אף אחת לא מצוירת), ואל האור העתיק ביותר. התחנה של TON 618 מסבירה את ההבדל: האור שלו יצא לפני 10.8 מיליארד שנה, והמפה מציירת אותו איפה שהמודל שם אותו עכשיו, בערך 18 מיליארד שנות אור מכאן.

הקצה, עם קנה המידה שלו

מבערך 30 מיליארד שנות אור והלאה, המפה צובעת את התמונה של WMAP מתשע שנות תצפית של קרינת הרקע הקוסמית על הצד הפנימי של כדור במרחק 45 מיליארד שנות אור, ממש בתוך האופק, עם סולם צבעים במיקרו-קלווין. הנתונים הם של NASA. המקום שבו היא צבועה הוא איור: האור השתחרר בערך 370,000 שנים אחרי המפץ הגדול, ומכל מקום אחר ביקום התמונה הייתה שונה. המפה אומרת את זה על המסך, וקורא מסך מקבל את אותן מילים. סולם קני המידה מסתיים עכשיו בשלב שנקרא “קצה”. מה שאנחנו יכולים לראות נגמר בערך ב-46 מיליארד שנות אור, כי אור רחוק יותר לא הספיק להגיע אלינו; שום דבר שנמדד לא נמצא מעבר לזה.

האור העתיק ביותר: מפה מנומרת בכחול ובכתום, עם סולם במיקרו-קלווין.
האור העתיק ביותר כפי ש-WMAP מדד אותו, כפי שהוא נראה מעט מחוץ לאופק, עם הסולם שלו.

למצוא את הדרך חזרה

בחלל העמוק קל ללכת לאיבוד. כל כרטיס מראה עכשיו את ההורים שלו (השמש, צדק, אירופה), וכל חלק הוא כפתור שטס לשם. כפתור “חזרה” חוזר אחורה עד 20 צעדים, רק בביקור הזה; שום דבר לא נשמר. כשמקלידים בחיפוש “גלקסיות”, “ערפיליות” או “ירחים של שבתאי”, מופיע כל מה שמהסוג הזה, מקובץ לפי סוג.

נמדד, ממודל, להמחשה

לטוס לשם

תמונות ומקורות

צילומי מסך של Space Radar (רישיון MIT). נתונים: Harris 1996 ו-Hunt ו-Reffert 2023 דרך VizieR; Gaia DR3 (ESA, CC BY-NC 3.0 IGO); Kim ואחרים 2014, Kang ואחרים 2024 ו-2025, Ferguson 1989, Mei ואחרים 2007 לצבירי הגלקסיות; מפת תשע השנים של WMAP (NASA). ראו CREDITS.md.

עוד כתבות ארוכות

מהיומן

כל הסיפורים ביומן של Space Radar (באנגלית)