דף זה הוא תרגום מכונה של המקור באנגלית.
מה חדש בגרסה 1.2.0
אוריון, הטבעת והערפיליות שאפשר לטוס לתוכן
גרסה 1.2.0 הפכה תצלומים שטוחים של ערפיליות לצורות שאפשר לטוס סביבן, ואומרת בכל כרטיס מה נמדד ומה ציור.
גרסה 1.2.0 · 27 באוקטובר 2026 · בערך 4 דקות

ערפילית ב-Space Radar הייתה פעם תצלום שמונח על השמיים: נכון מהמקום שבו אנחנו עומדים, ושטוח מכל מקום אחר. גרסה 1.1.0 הפכה את ארבעת האובייקטים הראשונים בחלל העמוק למודלים, וגרסה 1.2.0 הוסיפה עוד ערפיליות: עכשיו אפשר לטוס סביב ערפילית אוריון, להסתכל על ערפילית הטבעת מהצד, ולעבור דרך האמצע של שריד סופרנובה. הכתבה הזאת אומרת מה תראו, ומה מדידה ומה ציור, כי בדפים האלה ההבדל הזה חשוב יותר מהתמונה.
אוריון, כשלפוחית
ערפילית אוריון (M42) נמצאת במרחק 1,344 שנות אור, והרוחב שלה בערך 35 שנות אור. היא לא ענן שמרחף לבד. היא הפנים המוארות של ענן כהה גדול בהרבה: הכוכבים הצעירים והחמים של הטרפז מאירים שכבה דקה של גז בצד הקרוב של הענן, שכבה בצורת קערה, פתוחה לכיווננו. אסטרונומים קוראים לזה שלפוחית.
Space Radar מצייר אותה כך. האור הוא התצלום, התמונה של ESO בלי הכוכבים שבה, על יריעה מעוקלת בעומק משוחזר. מהצד שלנו, היריעה והתמונה הן אותו דבר, ובדיקה מוודאת את זה עד סטייה של 5 אחוזים. כשמסובבים את המצלמה, היריעה מתגלה: הקערה, הפס הבהיר שבו המשטח פונה אלינו, הענן הכהה שמאחוריה, ומלפנים, צעיף האבק שהצל שלו הוא המפרץ האפל.

ארבעת הכוכבים של הטרפז והכוכב הסמוך NU Ori נמצאים בשמיים במקום ש-SIMBAD מציב אותם, עם הבהירות שלהם בקטלוג. המרחק שבו הכוכב הראשי עומד לפני הגז המואר הוא מדידה שפורסמה, בערך 0.2 פרסק (O'Dell ואחרים, 2009), והצעיף קרוב אלינו יותר ב-1 עד 3 פרסק (Abel ואחרים, 2004). כשטסים קרוב לטרפז, נמצאים בתוך הקערה.
הטבעת, לאורך הציר שלה
ערפילית הטבעת (M57) היא כוכב שהשליך את השכבות החיצוניות שלו. התמונה של Hubble מראה טבעת; מחקר משנת 2013 של C. R. O'Dell ועמיתיו מוצא שהטבעת היא דיסקה עבה ולא אחידה שנראית כמעט מלפנים, עם שתי אונות של גז חם יותר שמצביעות כמעט אלינו דרך החור. כשמסתכלים עליה מהצד, המפה מראה בדיוק את זה: דיסקה, שציר של אור כחול חוצה אותה.

ערפילית הטבעת נמצאת במרחק 2,569 שנות אור לפי המדידה של Gaia לפרלקסה של הכוכב המרכזי, והרוחב שלה 0.9 שנות אור. הננס הלבן שלה מצויר ב-135,000 קלווין, ערך אחד מתוך ההתאמות שפורסמו. איפה שהמפה הולכת מעבר למאמר היא אומרת את זה: העובי של הדיסקה והצורה של האונות הם להמחשה (במאמר אין ראיות על הצורה של האונות), וההילה החיצונית והקשתות ש-Webb מצא בה לא מצוירות בכלל.
קליפות ויריעות
שריד סופרנובה הוא קליפה, לא יריעה. ערפילית הצעיף, לולאת הברבור, נמצאת במרחק 2,400 שנות אור והרוחב שלה 130 שנות אור: החוטים הבהירים הם המקומות שבהם גל ההדף של כוכב שהתפוצץ לפני 10,000 עד 20,000 שנים פוגש גז צפוף יותר. Space Radar מצייר את התצלום שלה על כדור דק, ברוחב 37 פרסק כפי ש-Fesen ועמיתיו מדדו מהפרלקסות של Gaia, ומאפשר להיכנס לתוכו. המאמר מאפשר שהקליפה תהיה מוטה עד 20 מעלות; המפה לא מציירת את ההטיה.
לאבק יש טיפול משלו. ערפילית ראש הסוס היא עמוד של אבק בצללית על רקע גז זוהר, והאבק שלה כאן רק בולע: הוא מעמעם ומאדים את מה שמאחוריו ולא מוסיף אור משלו. M78 וערפילית האירוס הן ההפך: אבק שזוהר בכחול כי כוכב שלידו מאיר אותו. האור שלהן משתנה כשמסתובבים, והפיזור ממודל כמו שאסטרונומים ממדלים אבק באופן כללי.


נמדד, ממודל, להמחשה
לכל אחת מאלה יש שורה של “איך אנחנו יודעים” בכרטיס שלה. בקיצור:
- נמדד: המרחק, המקום בשמיים של כל כוכב ושל כל חלק בתמונה, והאור של התצלום.
- משוחזר: כמה עמוקה כל שכבה. לפי מודל שפורסם איפה שיש כזה, ולפי התמונה איפה שאין.
- להמחשה: העובי של השכבות, המקומות של כוכבי הצביר (מדגם אקראי קבוע, לא קטלוג), והעוצמה של הזוהר, שנמתחת כדי שאפשר יהיה לראות אותו.
כל אחד מהכרטיסים האלה אומר במילים פשוטות שאף אסטרונום עוד לא בדק את המודל. עוד שתי ערפיליות, ערפילית הסרטן ושק הפחם, נבנו בשביל הגרסה הזאת, והמתחזקים עצרו אותן ב-17 באוקטובר: בסיבוב, ערפילית הסרטן נראתה כמו ביצה חיוורת. הקוד נשאר, והרשומה אומרת למה.
לטוס לשם
בטלפון, או כשקצב הפריימים יורד, המפה מציירת פחות צעדים, ובראש הסוס היא חוזרת לזוהר הפשוט. כל מה שכאן עובד בלי חשבון ובלי שום התקנה.
תמונות ומקורות
צילומי המסך הם של Space Radar עצמו (רישיון MIT), ודפדפן צילם אותם במחשב של GitHub. התצלומים שמתחת למודלים הם אוריון של ESO (ESO/G. Beccari), הטבעת של Hubble (NASA, ESA and C. Robert O'Dell, Vanderbilt University), ו-M78 והאירוס של NOIRLab, כולם CC BY 4.0. מאמרים: Wen ו-O'Dell 1995, O'Dell ואחרים 2009, Abel ואחרים 2004, O'Dell ואחרים 2013, Fesen ואחרים 2018. כל שורה מופיעה ב-CREDITS.md.
עוד כתבות ארוכות
- RADARSAT-2, COSMO-SkyMed, GOSAT ועוד חמישה לוויינים שצופים בכדור הארץ, בצורות שלהם (גרסה 1.9.0)
- ארבעה עשר סימולטורים חדשים במעבדה: מסלולים, שעונים, כוכבים ואזור המגורים (גרסה 1.9.0)
- פאן, אטלס, היפריון ועוד שמונה מהירחים הקטנים של שבתאי, בצורות ש-Cassini מדדה (גרסה 1.9.0)
- רגעים: משימה שמתנגנת מחדש בתלת-ממד על שעון אחד (גרסה 1.5.0)
- ארוקות׳, קלאופטרה ועוד תשעה עולמות קטנים בצורות שלהם (גרסה 1.5.0)
- כוכבים בלי מרחק, 4,383 פולסרים והגלקסיה הרחוקה ביותר (גרסה 1.5.0)
- שמונה ערפיליות כקירות של גז זוהר, אבק וכוכבים (גרסה 1.4.0)
- חורים שחורים בתלת-ממד, בגודל שמדד Event Horizon Telescope (גרסה 1.4.0)
- שישים חלליות נוספות עם צורה משלהן (גרסה 1.4.0)
- צבירים שאפשר לטוס לתוכם, וקצה מה שאנחנו יכולים לראות (גרסה 1.2.0)
- הירח בשמש נמוכה, הטבעות של הענקים ועמודי האדים (גרסה 1.2.0)
- חלליות שנראות כמו עצמן (גרסה 1.3.0)
- גלקסיות, השדרית והענן המגלני מתוך המספרים שלהן (גרסה 1.3.0)
- כל הכתבות הארוכות
מהיומן
Methanimine on Titan: ALMA Finds a Molecule Cassini Could Only Guess At
ALMA has detected methanimine (CH2NH) in the atmosphere of Saturn’s moon Titan, a step on the chemical road to amino acids. What was found and what it means.
Space Radar Video: Narrated Flights to the Moon, Voyager 1 and TRAPPIST-1
Watch Space Radar’s narrated space films, from the Moon to Voyager 1 and on to TRAPPIST-1, with chapters, full transcripts and a player that does not track you.
How the Night Sky Changes Over 10,000 Years, and How to Catch Algol Dimming
Do stars move? Watch proper motion and precession reshape the sky over 10,000 years, and learn when Algol dims, with 58 variable stars that follow the clock.
כל הסיפורים ביומן של Space Radar (באנגלית)